מַה בֵין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שֶׁזֶּה אַפְרָשׁוּתוֹ בְטַהֲרָה וְאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. וְזֶה אַפְרָשׁוּתוֹ בִקְדוּשָּׁה וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ יְלִיף לָהּ מִן הָדֵין קִרְייָא [שֶׁמַּעֲלָה הִיא בְפָרָה. סִילְסוּל הִיא בְפָרָה. נִיחָא. 1b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא דְלָא יְלִיף לָהּ מִן קִרְייָא] לָמָּה כָאן נוֹגְעִין וְכָאן אֵין נוֹגְעִין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אוֹתוֹ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. [וְלֹא כָךְ אֵינוֹ טָמֵא מַחְמַת הַזִּייָתוֹ.] אָמַר רִבִּי בּוּן. אַף בַּר קַפָּרָא אִית לֵיהּ מִשּׁוּם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה. סִילְסוּל הִיא בְפָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בין כהן השורף וכו'. תוספתא בריש פ''ב דפרה היא:
שזה אפרשתו בטהרה. אין הפרשתו אלא משום טהרה:
וזה אפרשתו בקדושה. בשביל קדושה ליכנס במחנה שכינה ויתבונן להשים אימה אל לבו בפרישה זו:
על דעתיה דר' יוחנן דו לא יליף לה מן הדין קרייא שמע לה וכו' ניחא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכו'. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר בשלמא לר' יוחנן דלא יליף פרישה לכהן השורף את הפרה מהכתוב אלא דטעמא הויא לפי שמעלה היא בפרה וסילסול היא מתקנת חכמים ומשום שנעשית בטבול יום להוציא מלבן של צדוקין ולפיכך החמירו בה בזה שלא יהו אחיו הכהנים נוגעין בו והכל משום מעלה וסילסול בעלמא ניחא ההפרש בין כהן השורף את הפרה ובין של יה''כ אלא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה לתרוייהו מן הכתוב א''כ מ''ש זה מזה ולמה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין דקס''ד דהואיל דפרישת הכהן של פרה מן הכתוב הוא לא שייכא להוסיף בו מעלה יתירה מה שאין בכהן של יה''כ דהא תרוייהו מחד קרא הוא דדרשינן להו:
אמר ר' חייא בר אדא. היינו טעמא שחששו שלא יגעו בכהן של פרה שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים בנגיעתן בו אחר שהזו עליו כדתנן בריש פ''ב דפרה מזין עליו כל שבעת ימים ויצטרך שיזו עליו פעם שנית אם ירצה לעבוד עבודה ומשום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת כדתנן בפ''ב דחגיגה הלכך בכהן של פרה הוא דחששו בכך ולא חששו בכהן של יה''כ מפני שאינו נטמא בנגיעתן בו:
ולא כך וכו'. בתמיה וכי בלא כך אינו טמא מחמת הזייתו עליו וכמ''ד והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהור טמא והיכי מצי עביד עבודה ועל כרחך דאמרת ביה דאפשר דלא עביד עבודה כלל שהרי צריך טבילה והערב שמש בכל אלו שבעת ימים ואנן לא אשכחן בהדיא ביה דעביד עבודה והדרא קושיא לדוכתה מ''ט אין אחיו הכהנים נוגעים בו:
א''ר בון אף בר קפרא אית ליה וכו'. כלומר על כרחך דלאו טעמא משום טומאה הוא אלא דאף לבר קפרא דס''ל דעיקר פרישה בכהן של פרה ילפינן מהכתוב כמו בכהן של יה''כ מ''מ לענין שלא יהו נוגעין בו אינו אלא משום מעלה וסילסול בעלמא שעשו חכמים בשל פרה ומשום שהקילו בפרה לשרפה בטבול יום כדלעיל החמירו בה בשאר מעלות שלא יזלזלו בה והלכך נמי בשל יה''כ לא חששו בכך:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת מִרְיָם לְפָרֲשַׁת פָּרָה. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֶפֶר הַפָּרָה מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כֵּן מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת אַהֲרֹן לְשִׁיבּוּר הַלּוּחוֹת. לְלַמְדָּךְ שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים קָשְׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְשִׁיבּוּר לוּחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים וכו'. ואידך יליף להא מדדריש ר' בא דלסמכה מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שמיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל ולדידיה הא דמיתת בני אהרן האמור בענין ללמד על פרישת שבעה ממלואים כדס''ל לאידך דלעיל:
על דעתיה דר' יוחנן. דיליף מקרא דמלואים ולא כדדריש האי תנא בזאת כאמור בענין א''כ למה מיתת בני אהרן אמורה כאן בענין וכו' אלא כדדריש ר' חייה בר בא בני אהרן וכו':
הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַקְשֵׁי לָהּ. מִן הֵן מַייְתֵי לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַֽהֲרֹ֖ן אֶל הַקּוֹדֶשׁ. בָּאָמוּר בָּעִנְייָן. מָה אָמוּר בָּעִנְייָן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. אַף זֶה מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. וְכִי אָמוּר הוּא בָעִנְייָן. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִין כְּמִי שֶׁהוּא אָמור בָּעִנְייָן. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִישְׁמְעִינֵיהּ מִן הָדֵין קִרְיָא. אֶלָּא כְאִינַשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד יְי עַל הַ֣ר סִינַ֔י. מַה מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה. אַף אַהֲרֹן לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְרַבֶּה בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל שִׁבְעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא דתני וכו'. בת''כ תני לה דכתיב בזאת יבא אהרן מאי בזאת במה שאמור בענין הפרשה ולקמן מפרש לה:
מפרישין אותו כל שבעה וכו'. במילואים אף זה לכ''ג קודם יה''כ מפרישין וכו':
וכי אמור הוא בענין. הרי לא נזכר ממלואים בענין הפרשה:
אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בענין. והן לא מתו אלא בשמיני למלואים כמו שהוא אמור בענין:
ופריך וא''כ לית סופיה דרשב''ל מישמעיניה מן הדין קרייא. דהא איהו גופיה נמי יליף לה מקרא דמלואים כדאמרת דס''ל כדרשא דהאי תנא בזאת וכו' ומאי מקשי עליה דר' יוחנן:
אלא כאינש דשמע מילה ומקשה עלה. כלומר ודאי לא פליג רשב''ל על ילפותא ממלואים אלא כך דרכו כאדם ששומע דבר ומקבלו ואעפ''כ מדקדק עליו ומי נימא קאמר דאי ילפינן ממלואים א''כ לכולא מילתא הוה לן למילף מהתם:
אמר ר' יוסה בר' בון. דלא כך הוא דרשב''ל לא יליף כלל ממלואים אלא טעמיה דילפינן לפרישה מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי וס''ל כהאי תנא דאמר זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיה תחלה לארבעים יום ועלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן:
מה משה וכו' עד שנתקדש בענן כל שבעה. כל שבעה לאו דוקא דויכסהו הענן ששת ימים כתיב אלא מדכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי משמע דתחלת יום השביעי עדיין נתכסה בענן היה עד שקרא לו הקב''ה ורמז לשבעה איכא:
אף אהרן וכו'. כלומר וכן מצינו באהרן בימי המלואים ומיהו לדורות מסיני הא דילפינן בבנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה:
הא רשב''ל מקשי עלה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דהשתא מפרש דהא חזינן דר''ל מקשי על הילפותא ממילואים וא''כ מהיכן יליף לה איהו לפרישת שבעה לכ''ג ביה''כ דאפרישה דמתני' לא מצי פליג:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אִי מַה אֵיל הַמִּילּוּאִים מְעַכֵּב אַף שְׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְעַכֵּב. וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ. [מִן מַה דָּמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנִי הֵיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ]. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁהוא מְעַכֵּב. מָלָק וְהִקְטִיר. מַה מְלִיקָה בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אַף (מְלִיקָה) [הַקְטָרָה] בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. מְלִיקָה מְאַכֶּבֶת. אֵין הַקְטָרָה מְאַכֶּבֶת. תָּמִיד [תָּמִיד]. נֶאֱמַר תָּמִיד בַּחֲבִיתִּין וְנֶאֱמַר תָּמִיד בְּלֶחֶם הַפָּנִים. מַה [תָּמִיד הָאָמוּר בַּחֲבִיתִּין שְׁנֵים עֶשְׂרֶה אַף תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שְׁנֵים עָשָׂר.] לֶחֶם הַפָּנִים מְעַכֵּב. (אַף) [אֵין] חֲבִיתְּין מְעַכֶּבֶת. לְקִיחָה לְקִיחָה. נֶאֱמַר לְקִיחָה בְמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר לְקִיחָה בְלוּלָב. [מַה לְקִיחָה הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם אֲגוּדָה. אַף לְקִיחָה הָאָמוּר בְּלוּלָב אֲגוּדָה.] לוּלָב מְעַבֵּב. 2a מִצְרַיִם אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. הֲרֵי מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר מְעַכֵּב.
Pnei Moshe (non traduit)
לקיחה לקיחה. וכן מצינו עוד דיליף דבר המעכב מדבר שאינו מעכב וכהאי מ''ד דס''ל בפ''ק דסוכה דף יא דלולב צריך אגד וגמר לקיחה לקיחה מפסח מצרים נאמר במצרים ולקחתם אגודת אזוב ונאמר בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה וילפינן לולב דמעכבביה האגודה להאי מ''ד דאם לא אגדו פסול מפסח מצרים דאינה מעכבת האגודה לדורות דהא כתיב בהאי קרא ולקחתם וגו' והגעתם אל המשקוף וגו' ודבר זה אינו נוהג לדורות וכדחשיב לה בתוספתא פ''ח דפסחים בדברים שחלוק פסח מצרים מפסח דורות וא''כ הרי מצאנו דבר מעכב וכו' ואמאי קיבל ר''י מר''ל הקושיא ולא השיב לו כלום:
לחם הפנים מעכב. ביה הי''ב חלות משום דיהיה כתיב ביה ואין החביתין מעכבת לי''ב חלות וילפינן זה מזה לכתחלה:
תמיד תמיד וכו'. וכן מצינו נמי איפכא דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב כדתנן בפ' אלו מנחות נקמצות דף ע''ו על המתני' כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהן באות שתים עשרה. וכדמפרש התם לחם הפנים בהדיא כתיב ביה שתים עשרה חלות וחביתי כ''ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים דבתרוייהו כתיב בהו חק עולם. והכא דריש תמיד תמיד דכתיב בתרוייהו. מה תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר אף תמיד האמור בחביתין שנים עשר. כצ''ל:
מלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות וכן הא דלקמן. ברייתא היא בת''כ והובאה בפ''ו דזבחים דף ס''ה ובעולת העוף משתעי דילפינן מליקתו שהיא בראש המזבח מהקטרה אלמא דילפינן מליקה המעכבת מהקטרה שאינה מעכבת דכל עצמו שלא הקטיר כשר:
מן מה דאמר ר' מנא וכו'. כלומר למה לא השיבו מן מה דר' מנא שהיה ג''כ מתמיה על זה האיך רשב''ל מותיב כך לפני ר' יוחנן והוא מקבל ממנו וישיבנו ומאי קושיא וכי לא מצאנו דבר המעכב למד הוא מדבר שאינו מעכב וכן להפך כדמסיק ואזיל:
והוא מקבל מיניה. בתמיה ור' יוחנן מקבל הקושיא מר''ל ולא השיב לו כלום והיה לו להשיבו כדלקמן:
בעא קומי ר' יוחנן. הקשה לפניו לדידך דממלואים ילפת לה אי מה איל המלואים מעכב וכו' כלומר אי מה שנא' במלואים מעכב הוא דילפינן מדכתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא נימא דאף שעיר של יה''כ כלומר פרישה של יה''כ דדרשת לעיל מדכתיב לעשות זה שעיר וכו' גם כן מעכב בדיעבד וכ''ת אה''נ הא לא מצית אמרת מדקתני מתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין ואם יארע בו פסול בכ''ג משמש זה בלא פרישה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source